צבי נ' בנק הפועלים בע"מ

החלטה

1.בפני בקשה לדחיית התובענה על הסף עפ"י סעיף 101(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, מחמת חתימת המשיב על כתבי ויתור כלפי המבקש.

2.המשיב הגיש תביעה כספית כנגד בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") ע"ס 2.5 מליון ₪ כשלטענתו ניהל חשבון בבנק במשך כ-15 שנים, כספו הושקע בניירות ערך על פי יעוץ שקיבל לאורך השנים מיועץ השקעות של הבנק, שנהג להשקיע את כספי המשיב על פי שיקול דעתו, החתים את המשיב על מסמכים שונים מבלי שהסביר לו את טיבם של המסמכים עליהם חתם.

בעקבות מפולת בשוקי המניות בעולם, לקראת סוף 2007 ונוכח ירידת שווי ניירות הערך של המשיב, דרש הבנק פרעון מיידי של האשראי שניתן למשיב לביצוע פעולות בניירות ערך, דרישה אשר גרמה לו להפסיד את כל כספו. לטענת המשיב הבנק הפר כלפיו חובות המוטלים עליו עפ"י דין וכן טען להטעיה ויעוץ השקעות לקוי ורשלני.

3.בין השנים 2006-2007, קיבל המשיב מהבנק הלוואות שונות בסך של מיליוני שקלים, לצורך השקעה בשוק ההון. בתוך כך, חתם המשיב על שלושה כתבי ויתור בנוסח זהה נושאי תאריך 28.6.07, 1.11.07, 12.6.08, לפיהם הוא מוותר על כל תביעה כנגד הבנק, בקשר עם פעילותו בניירות ערך וכן בקשר עם ההלוואות שניתנו לו (להלן: "כתבי הויתור").

ביום 20.12.11 התקיים דיון בבקשה במהלכו נחקר המשיב ע"י הבנק.

לטענת הבנק כתבי הויתור תקפים ומדברים בעד עצמם ואין למשיב כל עילה לטעון לבטלותם של כתבי הויתור, והכל כאשר המשיב ניסה להעלים מכתב התביעה את חתימתו על כתבי הויתור, מסמכים שהם מהותיים למחלוקת שבין הצדדים. לפיכך, אין המשיב רשאי עתה לטעון לבטלותם.

6.לטענת הבנק כתבי הויתור נוסחו באופן ברור ופשוט להבנה, כך שלא ניתן לטעון שהתובע לא הבין את תוכנם ואת הסיכונים הכרוכים בהשקעה בשוק ההון, קל וחומר כאשר המשיב השקיע בעבר בשוק ההון במשך שנים. הבנק היפנה לתוספת לכתב הויתור שנכתבה בכתב ידו של המשיב בפני מנהל הסניף, לפיה ברור כי המשיב הבין את תוכנו של כתב הויתור.

7.הבנק הוסיף וטען כי מדובר בענייננו בהסדר הוגן וסביר, לפיו המשיב קיבל בתמורה לחתימתו על כתבי הויתור, הלוואות מוטבות ודחייה במועדי תשלום חובו לבנק וגם מטעם זה כתבי הויתור תקפים.

8.הבנק מפנה בסיכומיו לפסיקה לפיה בשלב בו דן בית המשפט בדחיית תובענה על הסף, עליו לבחון האם כתב התביעה, כשלעצמו, מגלה עילת תביעה וכן האם העובדות המועלות בו, מקימות לתובע את הסעד המבוקש.

מאחר שכתבי הויתור תקפים וחלים בענייננו, הרי העובדות המועלות בכתב התביעה לא מקימות למשיב את הזכות לסעד המבוקש, ולפיכך יש לדחות את התובענה על הסף.

9.המשיב טען כי הבקשה מושתתת על מסכת עובדתית הנטענת ע"י הבנק, ועל כן היה על הבנק לתמוך את בקשתו בתצהיר. משלא עשה כן, יש לדחות את הבקשה על הסף.

10.לעניין הטענה כי כתבי הויתור הוסתרו מבית המשפט, טוען המשיב כי לא כך הדבר שכן כתבי הויתור צורפו לכתב התביעה והמשיב התייחס אליהם מפורשות, כאשר ציין בכתב התביעה כי יועץ ההשקעות מטעם הבנק נהג להחתים אותו על מסמכים שונים וכתבי הויתור בכללם.

11.עוד טען המשיב, כי מקום בו בנק מפר חובות החלות עליו עפ"י דין, יהא זה נוגד את תקנת הציבור ליתן לבנק "חיסיון", רק בשל קיומם של כתבי ויתור עליהם חתם המשיב, ובכלל זה, כתבי הויתור חסרי כל תוקף, שכן מדובר בחוזים אחידים ובהם תנאי מקפח בדמות של ויתור מוחלט וגורף על זכות תביעה עתידית (כתבי ויתור למפרע), שמשמעותו למעשה, ויתור על זכות הגישה לערכאות שהינה זכות חוקתית.

זאת ועוד, המשיב מציין, כי לא היה כל צורך במתן ההלוואות, אך הבנק ניצל את מעמדו וגרם לתובע לחתום על הסכמי ההלוואות ועל כתבי הויתור.

12.כמו כן, טוען המשיב כי כתבי הויתור אינם רלוונטיים לענייננו, שכן ההשקעות בוצעו עפ"י שיקול דעתו של הבנק, ואילו עפ"י לשון כתבי הויתור, אלה חלים על פעילות בניירות ערך עפ"י שיקול דעת התובע.

13.לשיטת המשיב, הנזקים הנתבעים על ידו הינם נזקים הנובעים מהתנהלות הבנק כלפיו ולכן אין מדובר בנזקים אליהם מתייחסים כתבי הויתור.

14.המשיב הוסיף וטען בסיכומיו, כי אין לדחות תובענה על הסף ולמנוע התדיינות לגוף העניין, מקום בו קיימים מחדלים והפרות חמורות מצד הבנק, כבענייננו. המשיב מפנה לפסיקה לפיה אין דוחים תובענה על הסף, שכן מדובר בצעד דרסטי שמן הראוי לנקוט בו במקרים חריגים ביותר ובמשורה, רק כאשר ברור כי גם אם יוכחו טענות התובע, אין הוא יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש.

עפ"י עמדת המשיב, אין מקום לדחות התביעה דנן על הסף, שכן סיכויי התביעה טובים.

דיון